<h1>הרוקח סימן תכ"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מסו חלב שבקיבה קרוש הוא. מסו שנמלח בקיבה אסור, דפסק רבי' שלמה בפרק כל הבשר חלב שנמצא קרוש בקיבה שמולחו אותו בעור הקיבה בין נותנין עמו חלב אחר בין אין נותנין הקיבה עצמה נעשית נבילה וכל הנפלט ממנו אפילו ראשון הוי נבילה בין טעם בשר שבו בין טעם חלב שבו הכל אסור שכולו נבילה, ולא דמי לדגים של היתר שעלו בקערה של בשר דדגים בבשר היתר הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ומותר, אבל חלב קרוש בקיבה מלוח הכל אסור הוא. וקבלתי מרבי' רבי' משה כהן שאין לומר חלב הקרוש בקיבה ליהוי עיכול כההיא דמנחות בפרק התכלת (ס"ט ע"ב) שזאבים בלעו שתי תינוקות וטיהרו את הבשר דיצא מבית הרעי, דלגבי טומאה הוי עיכול כמו בפרק בהמה המקשה (ע"א ע"א) גבי נבילה מי לא עסקינן דאכיל סמוך לשקיעת החמה ואמר רחמנא טהור. ובשבת בפרק מי שהחשיך בדגים ובעופות כדי שתעלה לאור, דבאהלות בפרק י"א (מ"ז) מייתי ליה גבי כלב שאכל כזית מן המת, אבל לעניין איסור לא הוי עיכול כדאמרי' בפרק א' דבכורות (ז' ע"ב) טהור שבלע טמא אסור באכילה. הילכך בפסח חטה הנמצאת בזפק עוף או בקרקבן ונתבשל בו או נצלה בו או נמלח בו ונתרכך אסור, וכן חלב בקיבה.
